שוק חופשי וקאפיטליזם - הסוף.

הכל כבר נכתב. על היתרונות. על התרומה הגדולה להתפתחות האנושות. על חופש הקניין ושמירה על זכויות האדם. הכל היה נכון לאתמול.  כמו כל דבר שמתפתח מעצמו עכשיו זה עובד נגדינו, מקדש את הכוח והכסף של אנשים כנגד אנשים. זוהי מלחמה לא מוצהרת. עדיין לא מבינים זאת. כל הבעיות שלנו, בבריאות, בחינוך, בזוגיות ובביטחון האישי שלנו הם תולדות של השיטה הזו. כלכלנים כותבים ספרים ומחפשים עצות. מתחת לפני השטח קיימת מגמה חזקה מאד של מודעות אחרת. רוח האדם ששום ריכוזיות לא תנצח אותה. יגיע הרגע שכולם יבינו שהמפלצת הכלכלית הזו הרסה את כל הקשרים והיחסים בינינו בני האדם. והטבע שכולנו חלק ממנו והמגמה שלו היא איזון לא יאפשר זאת. הוא יעשה פעולות מתקנות. "אהבת לרעך כמוך" זה לא סטיקר על מכונית. היא שיטה אמיתית לחיים. והיא ציווי. כשזה יהיה דף העבודה יגיעו כל הפתרונות.

לאהוב את העובדים, להצליח בעסקים

מאת: יעל רגב, יועצת למידה בכירה יצורים אנושיים זקוקים להיות נאהבים. תופעה ביולוגית זו מסבירה למעשה את המונח "העצמה", כי היא מתבססת על כך שככל שאנו סומכים על אנשים בעבודה, כך הם נוהגים באופן אמין ומצטיין יותר. החוקר ג'וש ברסין פרסם השבוע בעיתון היוקרתי "פורבס" על מחקר גדול שהוא מבצע על הוקרה ותגמול בעסקים. ארגונים משקיעים כ- 2% מהוצאות השכר שלהם על פעילויות הקשורות להוקרה ותגמול. עובדים בד"כ חשים שהם לא זוכרים להוקרה הראויה, ולמעשה פי המחקר רק 17% מהעובדים סבורים שהמנהל שלהם מוקיר אותם היטב. מה המפתח לייצר בארגון תחושות של הוקרה והערכה כלפי העובדים? על פי המחקר הפתרון הוא בתרבות של הוקרה. אם תרבות כזו מוטמעת יש ירידה גדולה בשחיקה אצל העובדים ושיפור של כ- 15% באיכות הביצועים הכוללת של העובדים. מתברר כי כאשר אנו חשים מוערכים בעבודה, יש למעשה פניה לצרכים ברמה הגבוהה ביותר שלהם במדרג של מאסלו, זוהי הרמה הגבוהה ביותר שאנו זקוקים בה, להיות נאהבים, הרגיש חלק מקהילה, להרגיש אנו ממשים את עצמנו. לכן חשוב מאוד שיתקיימו תכניות תרבותיות שיפנו לעובדים, ויגרמו להם להרגיש טוב יותר. הם יטפלו טוב יותר בלקוחות ובשותפים אחרים, וישפרו את העסק. במחקר משובצים חקרי מקרה של מספר חברות שהצליחו יותר מול מאות מתחרים גדולים יותר בגלל שהחברות הללו פשוט אהבו את העובדים שלהם.

זאת אני. בת 61. ואני עובדת יותר טובה משהייתי בכל שנותיי.

יש לי איזה פנקס כחול בארנק. יש בו כל מיני פרטים עלי. למשל: תאריך לידה.  1.4.1954. איני צריכה לרוץ הביתה לאסוף ילדים מהגן, ולא להישאר בבית כי מישהו מהם חולה. סוף סוף יש לי חיים משלי. אני בריאה תודה לאל, מלאת חיוניות, איני צריכה להוכיח דבר. ולפני עוד הרבה שנות עבודה.
וטכנולוגיה? בכל מקומות עבודה שהועסקתי, הייתי אני, לפתור את כל הבעיות הטכנולוגיות. יש לי את הסבלנות וחוסר הפחד, (מחשב זה רק חשמל). והמון סקרנות. האם שוק העבודה השתגע? לוותר על עובדים כמוני בגלל מה שכתוב בתעודת הזהות? אני לא נערת ליווי. אני מנהלת חשבונות, וככל שוותיקים יותר במקצוע הזה כך יודעים ויעילים יותר.
בכל אתרי חיפוש העבודה תמיד כתוב "סביבת עבודה צעירה ודינאמית" . השיח בסביבה הזאת הוא על תינוקות, מחלות, וקניות וכולם רק מחכים לרגע שאפשר לרוץ הביתה. 

יש פתרון

לפתע נתקעת. היקף העבודה גדל. משהו נקודתי. ביקורת או הכנות למאזן, תיוק, התאמות של בנקים וכרטיסי אשראי, התאמות של כרטיסי לקוחות וספקים, מחלה של עובד. תתקשר אלי. ההכרות שלי עם תוכנות, ענפים מסחריים, והגמישות יגרמו לך להגיד ביי ביי  לכאב הראש שלך. 

הסוד הגלוי לכל, המפתח להנעה לפעולה

מעבר לצורך שלי להתפרנס, מהי הסיבה לבחור מקום עבודה או מעביד?  התשובה היא  פשוטה ומובנת מאליה. יחס בעל הבית לעובדיו. האיכויות האנושיות שלו. יכולותיו לאמפטיה, סובלנות והכבוד שלו לבני אדם. "הכל יחסים" כבר נאמר מקדם. זהו המפתח לשיתוף פעולה ארוך טווח בין עובד למעביד. הימצאות ליד אנשים איכותיים ואנושיים מרחיבים לי את הלב ומניעים אותי לעשות עבורם את הטוב ביותר שלי.

התאמה בין עובד לארגון: בחינת ערכים וצרכים

המצב הרצוי הוא כאשר יש התאמה בין ערכי וצרכי המועמד לבין ערכי וצרכי הארגון. במצב זה סיכויי הישארות המועמד לאורך זמן – גדלים, תחת שביעות רצון הדדית של העובד והארגון. ישנם מצבים בהם ערכי הארגון והמועמד תואמים, אך הצרכים אינם תואמים או לחילופין הצרכים תואמים, אך הערכים אינם תואמים. בתקופות של משבר כלכלי ובנסיבות מסוימות, אנשים נאלצים לעשות פשרות בבחירת עבודה. הם אינם יכולים להיות בררנים ונוטים לוותר על חלק מהערכים האישיים שלהם כדי לממש צורך כלכלי, נפשי או אחר במציאת עבודה באופן מיידי. הפשרה נעשית מתוך מודעות מלאה בין אם לתקופה זמנית ובין אם מתוך רצון אמיתי לתת הזדמנות, להכיר ולהשתלב בתרבות אחרת, אשר יכולה להביא לצמיחה והתפתחות עתידית.

לעומתם, אלו שאינם עושים פשרה אמיתית, יעבדו בארגון אך יחושו תסכול מתמיד. הם ימשיכו לנסות לשנות את הארגון כך שיתאים לערכיהם. הם ילחמו בכללים, במנהגים ובתרבות הארגונית עד שבסופו של דבר ייפלטו מהארגון או שיעזבו אותו ביוזמתם תחת חוסר המוכנות להתפשר על הערכים החשובים להם, גם במחיר של ויתור על צרכים בסיסים שהארגון מספק להם.

האם עליכם לעבוד בארגון אשר אינו תואם את הערכים או הצרכים שלכם? התשובה תלויה בכל אחד ואחת מכם, במידת הגמישות הכנה שתוכלו להפגין במקרים אלה במסגרת חיי היום יום בארגון ובמידת הנכונות שלכם לעשות פשרה ולהיות שלמים עם הבחירה שעשיתם.

כדאי לחשוב על העתיד.

 חברות נוטות להעסיק יותר פרילנסרים. מה שרוב האנשים עדיין לא מבינים הוא שהאטה במשק לעיתים קרובות מובילה ליותר הזדמנויות עבור פרילנסרים, מאחר ועדיין קיימת עבודה שמישהו צריך לעשות. אם המישהו הזה הוא לא שכיר (כאמור, בגלל המצב במשק) , אז מי אתם חושבים שזה יהיה? בדיוק... סביר להניח שזה יהיה פרילנסר. מנהלת חשבונות פרילאנס תאסוף עבורך בדיוק את היקף השעות המדויק לביצוע העבודה ספציפית לעסק שלך. מנהלת חשבונות במשרדך תוכל לספק לך נתונים מיידים שרואה החשבון לא תמיד פנוי לספק. תזרים מזומנים ומאזני בוחן עדכניים. והכל בעלות מופחת כנגד עובד שכיר שלא תמיד היקף המשרה משקף את הצרכים שלך. 

פרופיל מקצועי ואישי - מדוע הפכתי להיות פרילנס

מזה כתשע שנים עובדת כמנהלת חשבונות בחברות כשכירה. בצוות וכמנהלת חשבונות יחידה.
היום אני מבינה  כמה זמן בזבזתי על "יחסי ציבור". העמידה ליד פינת הקפה, המבטים לצדדים השיחות במסדרון עם הסיגריה. את נאלצת לעשות הכל להיות מקובלת. ולא שאין לי מה להגיד, אך לא אשתתף בשיחות כשעושים ביקורת  על אנשים מאחורי גבם, על הבוסים, על הלבוש, על תוכניות הריאליטי שאיני צופה בהם. נשמע מוכר? דרך ארץ. זו כל התאוריה על רגל אחת. ללא "יחסי הציבור" הבנתי שאני יכולה לסיים את המטלות שלי בחצי הזמן.
אני באה לעבוד. רק לעבוד.
ועכשיו לכישוריי:
חרוצה, בעלת יושרה , אינטליגנציה רגשית גבוהה, למידה מהירה של נתונים ומאפיניי עסק ספציפיים.
כישורים מקצועיים: מנהלת חשבונות סוג 3:

- פקודות יומן למיניהן. - התאמות כרטיסים: ספקים, לקוחות, חו"זים. - התאמות בנקים וכרטיסי אשראי.

- תשלומים לספקים ודיווחים למוסדות. (מע"מ מקוון). - דוח"ות אקסל לגיבוי ותזרים מזומנים. - קריאה וזיהוי  של מאזני בוחן. - גביה. - הכנה למאזן.

והכל במשרד הלקוח.
לימודים מקצועיים : המכללה למנהל 2002-2005 סוג 1,2,3 ציון ממוצע 87
הכרת תוכנות: ריווחית, חשבשבת חלונות, SAP, קומקס וכל תוכנות האופיס .
דוברת שלוש שפות: עברית, אנגלית וספרדית.
אומרים שלפרילנסרים אין נאמנות למעביד. הנאמנות שלי היא הסיבה שהחלטתי להיות כזאת.

בצד היתרונות, התקשרות עם פרילנסר היא לכאורה פשוטה, חותמים על הסכם/חוזה עבודה. המעסיק משלם רק כשיש לו עבודה לספק, אם אין אז אין תשלום. התשלום מוגדר וידוע ואין חובות ו/או התחייבויות שאינם מוגדרים מראש. עם פרילנסר אין יחסי עובד מעביד, אין דמי מחלה, חופשה שנתית, דמי הבראה וכו'. אין תשלום של תנאים סוציאליים ועם סיום יחסי העבודה אין צורך לשלם פיצויי פיטורין. יש חסכון בכל ההוצאות הקשורות בהעסקת עובדים מבחינת לוגיסטית: תשלום עבור נסיעות, טלפון, משרד ועוד. העבודה המתקבלת היא בד"כ על בסיס מקצועי ולעיתים טובה יותר מעובד שכיר.