רוצה לפגוש את המעסיק האולטימטיבי. אני
מכירה את עצמי ואת הרגלי העבודה שלי. יש לי המלצות. ניסיון.
אני גרושה. בנותיי לא בבית. אין לי נכדים. הבריאות
שלי תקינה. אני טובה במקצוע שלי, יותר מטובה, ויש לי סקרנות ללמוד כל מה שלא יודעת.
המעסיק חייב להיות נדיב, סומך, ישר, זה אחד
התנאים הראשונים במקצוע שלי, בעל משפחה איכותית, יציב גם מבחינה כלכלית. אין
כמעט דבר שהייתי יכולה לוותר ברשימה הזו.
אך היא לא מסתיימת כאן.
כשביתי הייתה קטנה ושיחקה עם עצמה שעות בחדרה , ואני
הייתי עסוקה בלבנות לעצמי "עסק עצמאי" (שנכשל), כל עשר דקות הייתי צועקת "אני אוהבת
אותך" והיא הייתה עונה: גמ'ני. כך
ידעתי שהכול בסדר. מה היה קורה אם המעביד שלי, לא כל עשר דקות, לא חייבים
להגזים, מדי פעם, כדי לבדוק האם אני בחדרי עושה את עבודתי היה צועק:
"תודה שאת העובדת שלי", מביא לי קפה ושואל
אם אני רעבה. הייתי עונה לו:
"תודה שאתה הבוס שלי".
אולי כך, אוכל להשאיר את ליבי בתוכי במקום להשאיר
אותו מחוץ לדלת העסק. זה החלום שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה